מדוע הלמידה נעדרת מבית ספר ולמה היא כל כך חסרה?

בית הספר נמצא במרכז חיינו. עם עלייתם של בנינו או בנותינו הקטנים לכיתה א' ועד שהם מקבלים את תעודת הבגרות המיוחלת, בית הספר סובב סביבנו ואנו סביבו.

הוא משפיע על מצב הרוח של ילדינו, קובע את סדר היום בבית (ההתחשבות בילדים שיש להם מבחן), משפיע על הכיס שלנו – השעורים הפרטיים, האיבחונים, מסיבות, טיולים ועוד ועוד.

אנו ההורים שותפים מלאים. מלאי תקווה ואף חרדה שילדינו יסיימו בהצלחה וישיגו הישגים לימודיים גבוהים (ציונים), כדי שהעתיד יהיה פתוח בפניהם. אנו דואגים ביסודי שילדינו יצליחו לעלות לחטיבת הביניים וידעו להתמודד עם כמויות החומר ההולכות וגדלות, עם הנושאים שהופכים להיות מורכבים ורבים; ובחטיבה אנו רוצים שהם ישיגו הישגים טובים, כדי שיוכלו להתקבל לתיכון ראוי. בתיכון נכונה להם מנה גדושה אף יותר של נושאים חדשים ודרישות תובעניות ללמוד כמויות אדירות של חומר בנושאים השונים זה מזה הדורשים מיומנויות וכישורי חשיבה שונים. תנ"ך ופיסיקה, מדעים והיסטוריה, ספרות ואנגלית ולשון והבעה ועוד, ועוד, ועוד. ללא תעודת בגרות איכותית איך יתקבלו לאוניברסיטה?

המציאות מראה שמערכות החינוך, הרשויות, בתי ספר ההורים והתלמידים משקיעים משאבים אדירים בכסף (תיגבורים, שעורים פרטיים, וכיוצב') בזמן, בכוח אדם, באנרגיה של התלמידים ללמוד ושלנו ההורים לדרבן אותם לעשות כן.

ואני שואלת –

איך זה, שלמרות ההשקעה האדירה, עדיין מבתי הספר יוצאים תלמידינו כשהם אינם מוכנים לאוניברסיטה. שחומר הלימוד הרב שם והמשימות האקדמיות מבהילות אותם, שהיכולת של הסטודנטים בניתוח טקסט והבעה בכתב של רעיונות חדשים הולך ופוחת. איך זה שאחוז הזכאים לתעודת בגרות במדינה הינו פחות מ 50% (48.3% זכאים לשנת הלימודים תש"ע), וציוני מבחני המיצ"ב המיועדים לתלמידי כיתות ב', ד' ח' והבודקים, בין היתר, הבנה עמוקה של טקסט ויכולת בהסקת מסקנות, אינם מתרוממים למעלה מכ 60 אחוזי הצלחה; ובמבחני פיז"ה הבינלאומיים הבודקים ממוצע ההישגים באוריינות קריאה לבני 15, ישראל מדורגת במקום ה-36 מבין 64 המדינות שהשתתפו במחקר (משנת 2009).

הנתונים הכואבים האלה מובילים אותי למסקנה אחת. המירוץ ההישגי אחרי הציוניים פוסח על הדבר החשוב ביותר ואולי היחיד שאמור להביא את ההישגים הללו – הילדים שלנו לא יודעים ללמוד! מערכת החינוך דורשת מהם מיומנויות של זכירת חומר ו"הקאתו" במבחן. השאיפה לציונים גבוהים לא מושגת, כי ילדינו הנבונים צריכים להבין את החומר הנלמד ולראות בערכו. מערכת החינוך היא הזדמנות יחידה לחשוף את הנוער לתחומי דעת רבים ושונים אך אם אחרי 12 שנות לימוד הסטודנטים העתידיים לא זוכרים את החומר, לא למדו תהליכי הבנה וניתוח, הם הפסידו פעמיים. פעם אחת את הידע שיכול היה להיות שלהם אך התנדף ופעם שניה את ההזדמנות לצמוח ולהיות אדם לומד, שמפתח מיומנויות חשיבה ולמידה ומתפתח משנה לשנה. עלינו ההורים מוטלת האחריות לספק לילדינו את האפשרות להיות אדם לומד (למצא שיטת לימוד שתלמד אותם כיצד ללמוד) וליצור בבית אווירה לימודית שתסייע להם ללמוד ולהצליח.